המייל האדום
לאחר עשור מאסון הרכבת בבית יהושע, בו נהרגו חמישה נוסעי הרכבת ונפצעו 81, גזר בית המשפט המחוזי מרכז – לוד על ווטרינר (55) תושב חדרה, שש שנות מאסר בפועל.
בתאריך 12.6.2006 נהג הנאשם בסמוך למסילת הרכבת בבית יהושע, הסמוכה לנתניה. הנאשם סטה הנאשם מנתיב נסיעתו והתנגש והתנגש ברכב מסחרי, שנסע בכיוון הנגדי. כתוצאה מההתנגשות סטה רכבו של הנאשם לעבר מפגש מסילת הרכבת ונתקע על גבי המסילה. הנאשם הוצא מרכבו על ידי עוברי אורח ללא פגע.
דקות ספורות לאחר מכן הגיע למקום רכבת עמוסת נוסעים ופגעה ברכבו של הנאשם. כתוצאה מכך נפלו מהמסילה קטר ושני קרונות. באסון הכבד נהרגו חמישה מנוסעי הרכבת: ליאור אלבלה, מיטל כהן, לילך סוזי, מוני פז ואלון שורק. 81 מנוסעי הרכבת נפצעו בדרגות פציעה שונות.
הנאשם הורשע, כי בעת שנהג ברכבו ביום זה, היה נתון להשפעת סמים מסוכנים, אשר רשם לעצמו מכוח סמכותו כווטרינר.
הנאשם, שאובחן לאחר התאונה כסובל מפוסט טראומה והוכר כנכה בשיעור של 30 אחוזים, תלה את השימוש בחומרים משכרים ובסם במשבר נפשי קשה וממושך שפקד אותו. הנאשם אף טען, כי הוא לא מכור לסם או לחומרים משכרים, אלא השתמש בהם מעת לעת בזמנים קשים בחייו.
התביעה טענה, כי לאורך הדרך כפר הנאשם במיוחס לו. במהלך החקירה המשטרתית נמצאו בביתו ראיות שקשרו אותו לשימוש בסמים – מזרקים, כתמי דם על המזרון ודנ"א. כשנמצאו הראיות בחר הנאשם בזכות השתיקה. כמו כן טענה התביעה, כי הנאשם לא לקח אחריות לעבירות שביצע. רק במהלך עדותו חזר בו ועשה זאת "בשפה רפה, תוך הסתרת עובדות ופרטים". התביעה מבית המשפט לגזור על הנאשם משער שנות מאסר בפועל.
פרקליטו של הנאשם ביקש לתת משקל מכריע לחלקה של הרכבת בגרימת התאונה וכי חלה על הרכבת חובה לצפות מקרה של רכב על המסילה ומניעת תאונה. בין השאר הדגיש את שדה הראיה המוגבל של נהג הרכבת והעדר תצפיתן במקום. לטענתו מחיקת בכירי עובדי הרכבת מכתב האישום שהוגש נגדה הביאה את התביעה להטיל את כל כובד המשקל לעניין העונש על הנאשם. עוד לטענתו התביעה התעלמה מהעובדה לפיה מהרגע שרכבו של הנאשם "נתקע" על המסילה, יצאו העניינים משליטתו.
הפרליט ביקש מבית המשפט להקל בעונשו של הנאשם, זאת כיוון ושהוכיח את שיקומו וכי חלפו עשר שנים ממועד התאונה. לדבריו אין תועלת בעונש מאסר בחלוף שנים רבות ממועד ביצוע העבירה. בנוסף טען, כי הנאשם לא נוהג, פרש ממקצועו כווטרינר ולא לוקח תרופות.
כזכור בעקבות התאונה הקטלנית הועמדה גם רכבת ישראל לדין והורשעה במסגרת הסדר טיעון, בגרימת מותם ברשלנות של חמישה נוסעים ופציעתם של אחרים.
בגזר הדין נקבע, כי "האחריות המוטלת על רכבת ישראל כגוף ציבורי כבדה. מחובתה לנקוט אמצעים למניעת תאונות מכל סוג שהוא, לרבות תאונות בין רכבות לכלי רכב, קל וחומר לנוכח תאונות קודמות שאירעו עובר לתאונה דנן, אשר הצביעו על הסכנה הנשקפת ממפגשי רכבת – רכב והצורך לנקוט צעדים למניעתה… ".
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, ורדה מרוז, התייחסה בגזר הדין לחלקה של רכבת ישראל באחריות לתאונה וקבעה, כי "באשר לתרומת רכבת ישראל בגרימת התאונה – מקובלת עלי עמדת התביעה לפיה חלקה של הרכבת יגולם בקביעת מתחם הענישה. לכאורה, רשלנותה של הרכבת אינה חלק אינטגרלי מנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם , אולם ברי כי אלמלא רשלנותה – ייתכן כי תוצאותיה הטרגיות של התאונה היו נמנעות או למצער מופחתות בחומרתן".
עוד קבעה השופטת מרוז, כי "אחריות הרכבת על פי הודאתה – כבדה אפוא. העונש המוסכם שהושת עליה בהתאם להסדר הטיעון אינו משקף כראוי את התוצאות הטרגיות של רשלנותה ומחדליה".
השופטת לא קיבלה את טענת פרקליט הנאשם באשר לחלוף הזמן, אולם " בקביעת מתחם הענישה נלקחו בחשבון נסיבות ביצוע העבירות, חומרתן, מידת אשמו של הנאשם, ה תוצאות הרות האסון ולצד כל אלו, רשלנותה של הרכבת ותרומתה בגרימת התאונה".
בנוסף לשש שנות מאסר גזרה השופטת מרוז על הנאשם שנת מאסר על תנאי, שלילת רישיון למשך 25 שנים מיום שחרורו ופיצוי בסך 50 אלף שקלים לכל אחת ממשפחות הנוסעים שנהרגו באסון.
