גמישות יתר (מחשבתית)

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בחובבי התעמלות אמנותית ו\או יוצאי חבר העמים באשר הם. כמה מחבריי, מעמיתיי למקצוע ומשכניי המקסימים ביותר הינם יוצאי מדינות חבר העמים ואני אוהבת אותם מאוד… התנצלות זו מיותרת לחלוטין. רובם ככולם לא יקראו את הפוסט הזה כי הם עדיין בהאנג אובר מחגיגות הסילבסטר. סתם…

לפני כמה חודשים צפיתי באימון של נבחרת התעמלות אמנותית לילדות, בזמן שבתי משתתפת בחוג אחר באותו מתנ"ס.

אף פעם לא הבנתי את הקטע של הספורט הזה. כמה קומבינציות כבר אפשר לעשות עם כדור, חישוק, סרט ובגד גוף מלא בנצנצים? ובכל זאת, ישבתי (כבר מצב נדיר ומבורך) מעבירה את הזמן בכיף. זה החזיק מעמד רק כמה דקות. מתישהו מוחי הסורר והגדוש פעילות החל לרוץ (האיבר היחיד שרץ אצלי אגב) ולייצר שלל מחשבות מיותרות ובלתי פרודוקטיביות בעליל. זה הלך בערך ככה:

איזה מסכנות הילדות האלה…
במקום ללכת הביתה אחרי בית ספר, הן תקועות פה באימונים עד הערב…
דוחפים אותן ודוחפים אותן…
וזה גם הורס את הגוף…
והלחצים…
אין להן בכלל ילדות…
והמאמנות עם המבטא הרוסי, כאלה קשוחות, אמא'לה… אז הילדה לא הצליחה לאזן כדור על החלל האפידורלי שבין חוליה L4 לחוליה L5.  לא לכעוס. לאט לאט. בסוף היא תצליח.

איזה מזל יש לבנות שלי. אני בסדר גמור. אני מבינה מה ילדים צריכים. להגיע הביתה אחרי בית ספר. לנוח. לאכול אוכל ביתי. זמן לעצמם. יופי. עופי על עצמך לכמה רגעים. מגיע לך.

(חיישני ה"את מרמה את עצמך" מתחילים לפעול. חשש קל עולה בקרבי. מתחילה לזוע בכסא בחוסר נוחות)

לנוח? את יכולה לקרוא לזה "לנוח" אבל מקובל לקרוא לשעות מול הטלוויזיה במונח אחר. "להירקב" למשל.

(מרגישה את הדופק קצת עולה)

 אוכל ביתי?  את יכולה לקרוא לזה "אוכל ביתי" אבל מדוייק יותר יהיה לציין שמדובר בקוסקוס מהשקית ושניצל דובי. וזה עוד ביום טוב. מה עם כל הפעמים שנתקענו בלי אוכל ואכלנו במקדונלדס?

(בשלב זה אני מתחילה להזיע)

 זמן לעצמן? מה כבר הן עושות כל היום שהן צריכות "זמן לעצמן"?

(החרדה מתחילה לטפס במעלה עמוד השדרה הבלתי גמיש בעליל שלי)

 מקדונלדס!!!  שניצל קפוא!!! טלוויזיה!!!  מסכים!!!  חוסר מעש!!!

אני עובדת על עצמי. איזו מין אמא אני? ככה הן לא יגיעו לשום דבר בחיים! והן יצטרכו להתחרות בילדות חזקות ומחושלות כמו אלה! ולא יהיו להן שום כלים להתמודד מולן! הנה,כמו זאת למשל שמקפיצה כדור על כל רגל, מניפה סרט בכל יד , ומסובבת חישוק סביב הצוואר בעזרת השיניים!

אוי ואבוי! אני רכה מידי! למה אני לא שולחת את הילדות שלי ליותר חוגים? אבל למשהו ברמה! משהו סובייטי! אולי לאיזו נבחרת! שיתאמצו קצת! מה קרה? שיתחשלו! אני חייבת להציב להן רף יותר גבוה! התעמלות אמנותית למשל! או קרקע! או שחייה! או חוג שחמט! כל דבר עם מדריך שקוראים לו יורי יתאים!

"אמא…", אני מתעוררת מהחלומות בהקיץ שלי. הבת שלי סיימה את החוג הנעים, הרגוע, המתחשב, המכיל והעוטף שלה ומסתכלת עליי מופתעת. "אמא… זאת פעם ראשונה שאני רואה אותך מזיעה…"